המלצה | ילדים זו שמחה?

בחיבור שמוקדש לספר קהלת, קירקגור אומר שבילדותנו הכנסייה (או בית הכנסת לצורך העניין) תמיד קרובה לחצר אבינו. הכוונה בפשט היא שקל יותר להאמין באלוהים כשזה מה שההורים אומרים לך לעשות, אבל יותר לעומק הוא מתכוון שהחיים של ילדים הם בסהכ די מבורכים וטובים, ולכן קל לילד לאהוב את אלוהים. ככל שאנחנו גדלים וחיינו מתמלאים צרות, כך קשה לנו יותר לראות את החיים כטובים, וקל לנו יותר לקלל את חיינו ולכפור באל. הוא מבקש שנסלח לקהלת על המרירות שלו, ונבין שהוא בסה"כ מנסה להזהיר את הצעירים מפני הציניות של גיל מבוגר.

לכולנו יש עבר, לכולנו יש עתיד. אם בעבר הכנסייה הייתה קרובה לחצר אבינו, קל להתרפק עליו. אבל כשהעבר נורא ומלא טראומה, אנחנו מסתכלים לעתיד כדי ללוות ממנו תקוות, כדי ליצור דמיון של חיינו שראוי לחיות אותו. זה מה שסרחיו, ג'ודוקא לשעבר, מחפש בכפר רמיס אליו הוא נוסע בפתיחת הסרט. משהו נורא מעברו רודף אותו, אבל אולי עבודה כמורה לחינוך גופני יכולה להוציא אותו מהנאחס.

אלא שלכפר רמיס יש עבר משלו. בעבר שלו תאונת רכבת הרגה עשרות מתושבי הכפר. האם כפר ששרד אסון שכזה יכול להיות המקום בו הכאב של סרחיו ימצא מרפא? כן. כי לכפר רמיס יש נער קדוש – מתאו. ילדים זו שמחה, ילדים זו ברכה. ומתאו יכול לפתור את כל הבעיות של כולם. כל מה שצריך זה לאפשר לכל אחד מתושבי הכפר לחבק אותו בכל פעם שהוא מרגיש עצב, ומתאו ייקח על עצמו את הכאב של כולם, וישאיר אותם מסופקים. מה עשוי להשתבש?

ובכן, מתאו הוא נער מתבגר דפוק חסר חברים. הכוחות המיוחדים שלו מאפשרים לו לקבל פטור משיעורי ספורט ולחבל בחיים של הבריונים שמתעסקים איתו, ולא מתחשק לו להתייצב כל יום לעבודה של להתמודד עם הצרות של כולם. הוא גם נער מתוק, הוא רוצה תחביבים חדשים, חברים חדשים, הוא רוצה ללמוד ג'ודו ולנצח בלי שילדי העיר יתנו לו, רק כי הוא ההנער הקדוש. ככה זה ילדים, אנחנו רוצים מהם ברכה אבל הם רוצים לשרוד את בית הספר, לחטט באף ולהסתכל בטלפון. הם מקור לגאווה, הם מקור לשנאה, הם מקור לשעמום, הם מה שהם. מה שהם לא, זה פתרון לכל בעיות העבר.

הנער הקדוש הוא סיפור על התמודדות עם טראומה שלא נותן הנחות לאף אחד. אי אפשר להתעלם מהעבר. אי אפשר לצפות שהדור הבא יציל אותנו מעצמנו, כפי שיהושע סובול רמז בשיר שסיפק את כותרת המאמר. הדור הבא צריך את ההזדמנות לדפוק את החיים של עצמו, הוא לא יכול להתמודד עם הדפקט של החיים שלנו. סרחיו יודע את כל זה, אנחנו יודעים את כל זה. האימה בסרט האימה הזה לא מגיעה ממפלצת שמגיחה כמו חייזר על כדור הארץ. היא ברורה בכל שלב. האימה מגיעה באיטיות מזדחלת ומשובחת עם שיבתו של המודחק לתוך רגע שיא ששואל מי מוכן להתמודד עם הבעיות שלו ומי מוכן למות בעודו מנסה לברוח מהן.

התשובה של קירקגור לבעייה, אגב, היא אינטגרציה. לדעתו לכולנו יש מספיק טוב ורע בחיים כדי להשלים עם אלוהים והחיים שהוא נתן לנו. הבעיה היא שכשהרע מכה בנו אנחנו מקללים את האל יותר משאנחנו מודים לו על הטוב. רק אדם שלוקח אחריות על החיים שלו, אדם שלם, יכול להשלים עם אלוהים. רק אדם שלם יכול לאהוב את החיים. אבל מתאו הוא רק ילד, וכבר מצפים ממנו להיות הכומר בכנסייה שקרובה לחצר אביו.